סיפור על גלידה של יום ראשון
כדיאטנית צעירה בתחילת דרכי עבדתי באחת מקופות החולים , במרפאה של יום ראשון אחר הצהרים .
היום הגרוע בשבוע . כל אחת ואחד מגיע.ה עם הסבר ייחודי – ארוחת השבת , היא היא שאשמה בעליית המשקל , עליית הסוכר , או סתם אי עמידה ביעדים .
ואז היא נכנסת , מבט כעוס על פניה , מתיישבת בהפגנתיות.
– בגללך אכלתי כל השבת גלידה !
אני מביטה בה שוב , מנסה לאמץ את זכרוני
– אבל אני לא זוכרת שנפגשנו בשישי, ואני לגמרי לא זוכרת שדרשתי ממך לאכול גלידה כל השבת ….
– אה, אני ידעתי שכאשר אגיע לכאן , את לא תרשי לי לאכול יותר גלידה, אז ליתר בטחון אכלתי ממנה כל השבת.
….
תקלה של תהליך .
עוד לפני שנפגשנו היא בטוחה שהיא יודעת מי אני ומה אני הולכת לומר לה .
היא כבר החליטה בראש איך יראה השינוי . היא כבר החליטה שהיא הולכת לסבול , וישר חיברה את הפתרון שהיה נכון עבורה – להקדים חגיגה לסבל .
– אז יש לי משימה בשבילך לשבוע הזה , אמרתי. אני מבקשת שתחזרי הביתה , ותאכלי כל יום גלידה .
– היא עדיין מולי , אבל הפרצוף הכועס התחלף הרגע בהפתעה גמורה . אבל אני אשמין !
– אולי, אני אומרת בנחת, אבל לפחות לפגישה הבאה תגיעי יותר רגועה ופחות כועסת , ואפשר יהיה להתחיל לעבוד .
Mind the gap – אם כבר החלטתם על שינוי תזונתי , בואו נקי , ובטוב . בלי הנחות עבודה על כמה רע יהיה.